34# ​”זו חידה ותשובה לי אין”: על התמודדות עם ספק, אי-ודאות ואי-ידיעה

תקציר

באחד ממשחקי הילדות הקלאסיים, “פרה עיוורת”, חוקי המשחק פשוטים אך מאתגרים: העיניים נקשרות במטפחת, המרחב המוכר הופך לפתע למסתורי, והידיים מושטות קדימה במטרה לגשש באפלה. התחושה שם, ברגעים ההם, נעה בין פחד מלהיתקל במכשול לבין הריגוש שבגילוי ובהפתעה. כילדים, הסכמנו לפעמים להישאר שם – במקום שבו “זו חידה ותשובה לי אין”, ולשחק עם אי-הידיעה. אולם, ככל שאנו מתבגרים, ובמיוחד כשאנו נכנסים לתפקידים מקצועיים, הצורך בשליטה ובוודאות מחליף את חדוות המשחק והגילוי.

חוויית אי-הידיעה היא מרכיב מהותי של תחום הפסיכולוגיה החינוכית. פסיכולוגים חינוכיים נדרשים לעיסוק נרחב ומעמיק בתחומים רבים, מגוונים ונבדלים זה מזה, ולהתערבות באמצעי פעולה רבים ושונים. לא מפתיע, אם כך, כי לעיתים לא רחוקות מתגנב לליבם החשש שהם פשוט אינם יודעים מספיק. הדרישה לשאת את אי-הידיעה ואת העמימות בסביבה התובעת, לעיתים תכופות, התמודדות עם שינויים בלתי צפויים, היא דרישה מאתגרת.

עם זאת, בדיוק כמו במשחק הילדות, זוהי גם דרישה המעודדת את הפסיכולוג והפסיכולוגית להביט על השדה החינוכי מזווית חדשה, סקרנית ורעננה לאורך השנים, לפחות אם ברצונם לחוות חוויה מקצועית (ואישית) מספקת. הקושי להישאר במים האפלים, העמוקים לאין-שיעור של אי-הידיעה, עלול להוביל אנשי מקצוע לחפש מקלט באי של ידיעה, המספק אומנם קרקע יציבה אך מלאכותית ובעלת מרחב תנועה מוגבל. גם בחיינו האישיים הקושי לשאת עמימות ואי-בהירות עלול להוביל אותנו לשחק שוב ושוב את אותם תסריטים שחוקים, לשחזר דפוסים ישנים ומוכרים וליפול להנחות מוקדמות אך לא מקדמות.

בסדנה זו נחזור אל העמדה המשחקית ונעסוק בהיבטים שונים של חוויות אי-הידיעה, הספק ואי-הודאות. בעזרת התנסויות יצירתיות ומשחקיות, ובעיקר על-ידי שיתוף אישי ובינאישי חי בתחושותינו בכאן ובעכשיו, ננסה לפתח מחדש את היכולת של הילד שבנו – להכיל מסתורין, הפתעה וסקרנות, על כל הטוב והמורכב שכרוכים בהם. ננסה להשתמש בקבוצה, המורכבת מזוגות עיניים העשויות לראות אותנו באופנים לא צפויים ומרעננים, לגלות לנו משהו חדש על עצמנו, משהו שאולי לא ידענו עד כה.