1# הפסיכולוגיה של הצמצום הדיאלוגי – תובנות וכלים המאפשרים התבוננות פסיכולוגית נוספת על האדם, על ילדותו ועל הסביבה בה הוא פועל – מבוסס על הפסיכולוגיה היהודית שפותחה ע”י פרופ’ מרדכי רוטנבר

תקציר

ההנחה הבסיסית בהבנת האדם היא שהאדם טוב מטבעו. לאדם יש מהות פנימית נסתרת, שהיא קודמת לחייו הנפשיים הידועים. המהות הזו היא טובה, אינסופית, ורצונה העמוק היא שכל המציאות כולה תהיה רוויה בעונג מושלם. הדילמה הבסיסית של חיי אדם, היא הפער האינסופי שבין השאיפה האינסופית לטוב, לבין מוגבלות העולם שבו צריכה השאיפה הזו להתממש. הפער הזה מתואר בחסידות כפער בין אורות וכלים (אור- הרצון לטוב. כלי- היכולת ההכרתית לממשו). חיי האדם הם מאמץ מתמשך להתמודד עם הדילמה הזו.

יש דרכים בונות ויוצרות אושר ויש דרכים הרסניות ומסכלות אושר. אומנם התינוק אינו יודע דבר על התכנים המורכבים שהבוגר מזהה בטבעיות כסוגים שונים של “טוב”. אבל תחושה כללית של טוב וכמיהה לגילויו במציאות קיימת בו מלידתו.

רק הכלים המשמשים לביטוי הטוב הזה צריכים להתפתח. להבחנה הזו יש משמעות עצומה: לפיה, האיכויות המופלאות של האדם אינן נובעות מהרחבה של נטיות ינקותיות ואנוכיות, אלא מגילוי הולך ומתעצם, הולך ומתפרט, של כמיהה מולדת למציאות של טוב מוחלט, טוב לכול. הכמיהה המולדת לטוב מוחלט מתבטאת, בשלב ראשון, בתשוקת העונג האישי.

לימים, לאחר שיוכל הילד להבין את מציאותו של זולת כדמות העומדת בפני עצמה, תתבטא הכמיהה לטוב כרצון להיטיב לזולתו. (מתוך “דרך הצמצום והדיאלוג”, 2026) זוהי הנחת היסוד של הפסיכולוגיה היהודית. היא מכילה את עיקר החידוש שלה ביחס לרוב זרמי הפסיכולוגיה המערבית, משום שהיא מעמידה את הפסיכולוגיה האנושית על השאיפה להיטיב.

לעומת זאת, האסכולות הפסיכולוגיות המערביות מניחות שהחיים הנפשיים מרוכזים סביב ישותו הפיזית של האדם, ושהשאיפה העמוקה ביותר של האדם היא הישרדותו ומילוי צרכיו. הנחת היסוד השונה מייצרת עקרונות מארגנים בקשר לתפיסת האדם וכן כלים אבחוניים וטיפוליים המאפשרים הרחבת הכלים העומדים לרשותנו כפסיכולוגים הפועלים בתוך מערכות חינוכיות וכן בחדרי הטיפול. במסגרת הסדנה נדגיש את החידושים הנובעים מעקרונות הפסיכולוגיה היהודית וננסה להתבונן על עצמנו ועל הזולת, על ילדותנו ועל חיינו הבוגרים, באמצעות הכלים הייחודיים של הפסיכולוגיה היהודית.